<h1>הבתים — שערי ברכות שער תשיעי</h1>
<h2>דף קא:</h2>
היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר, כגון שהיו שותין אדום והביאו להם שחור. ישן והביאו להם חדש. אינן צריכין לברך ברכת היין שניה, אבל מברך הטוב והמטיב, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שכל זמן שמביאין לו יין אחר אפילו אין בו שנוי במראה ולא בחדש ולא בישן מברך הטוב והמטיב, וכן נתפשט המנהג. יש מן הגדולים שפסק שאם היה האחד ישן והאחד חדש צריך לברך על השני בורא פרי הגפן, ויש מי שאמר שאין מברכין בורא פרי הגפן בשום שנוי יין, כתב הרב בעל הלכות שאין מברכין הטוב והמטיב אלא אם כן השני טוב מן הראשון, ויש מי שאמר אע"פ שאינו חשוב הוא והוא שלא יהיה גרוע ממנו מברכין עליו הטוב והמטיב, ונתפשט המנהג שכל שנוי יין מברכין עליו הטוב והמטיב. יש אומרין אין מברכין הטוב והמטיב אלא אם כן היו שנים או יתר על שנים אבל יחיד אינו מברך הטוב והמטיב, ויש מן הגדולים שכתב שהיחיד מברך שהחיינו, והרב בעל התוספות כתב שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר חדש, וכזה ראוי להורות. רבים מגדולי המפרשים והמחברים כתבו שאין מברכין הטוב והמטיב אלא ביין לא במיני פירות ולא בשאר דברים, והראב"ד כתב שעל כל הדברים מברכין הטוב והמטיב בין בסעודה בין שלא בסעודה, וכבר נתפשט המנהג שאין מברכין הטוב והמטיב אלא על שנוי יין. יש מי שדקדק מלשון הר"ם שכתב היו מסובין לשתות וכו' דמסובין לשתות הוא שמברכין הטוב והמטיב אבל אם בא להם יין אחר בתוך הסעודה אין מברכין הטוב והמטיב ונתפשט המנהג שמברכין בשנוי יין הבא בתוך הסעודה וכן נראה. יש מן הגדולים שכתב לפי סברת הראב"ד שאם היו שותין יין בסעודה ובא להם שכר מברך הטוב והמטיב על השכר שאין לו ברכה אחרת שהפת או היין פוטר כל מיני משקין כמו שבארנו, אבל אם היו שותין שכר ובא להם יין אין מברכין על היין הטוב והמטיב מפני שצריך לברך עליו ברכת היין ודבר של טעם הוא, זה אמנם כתבנו שאין המנהג לברך הטוב והמטיב אלא על היין לבדו. ויש מן הגדולים שכתב אם בא להם שנוי יין לברך ברכת המזון שאין מברכין עליו הטוב והמטיב הואיל ומברכין עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, ודבר של טעם הוא זה.
היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לו בבית אחר, או שהיה אוכל וקראהו חברו לדבר עמו ויצא לו לפתח וחזר, הואיל ושנה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך גומר סעודתו, לר"ם. וחברים שהיו יושבין לאכל ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם חולה או זקן חוזרין למקומן וחוזרין וגומרין סעודתן ואינם צריכים לברך שניה, ואם לא הניחו שם חולה או זקן או שום אדם, כשהן יוצאין צריכין ברכה למפרע וכשהן חוזרין צריכין ברכה לכתחלה. וכן אם היו מסובין לשתיה או לאכילת פירות, שכל המשנה את מקומו הרי פסק אכילתו, לפיכך מברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שניה לכתחלה על מה שהוא צריך לאכל. כתב הראב"ד שאם יצא לפתח ביתו אין זה עקירה ואין צריך לחזור ולברך, אלא אם כן הפליג, ונראין דברי הר"ם, יש מן הגדולים שכתב שאם פסק מסעודתו והלך מפנה לפנה באותו בית עצמו אין צריך לברך. ויש מן הגדולים שפסק שאם הפליג מפנה לפנה צריך לברך למפרע על מה שאכל, וכשהוא חוזר צריך לברך לכתחלה, ואם הסיח דעתו וגמר בלבו שלא לאכל ונמלך לאכל, חוזר ומברך אע"פ שלא שנה מקומו.
<h2>דף קג:</h2>
היו שותין ואמרו באו ונברך ברכת המזון או באו ונקדש קדוש היום נאסר להם לשתות יין עד שיברכו או עד שיקדשו, [ואם רצו לחזור ולשתות קודש שיברכו או יקדשו] אע"פ שאינן רשאין צריכין לחזור ולברך לכתחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו, אבל אם אמרו באו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך, לר"ם. כתב הראב"ד שאינם רשאין לשתות אע"פ שיברכו בורא פרי הגפן, והפסק הקדוש הוא משקדש היום ואפילו לא אמרו באו ונקדש, אבל להבדלה אינו הפסק אע"פ שחשכה, אבל אם אמר באו ונבדיל סלק נפשו מלשתות ואסור לשתות בלא ברכה.
גמר בלבו מלאכול ומלשתות ואחר כך נמלך לאכול או לשתות אע"פ שלא שינה מקומו צריך לחזור ולברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לאכול ולשתות אפי' פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנייה. לר"ם. והראב"ד כתב לא נאמר דבר זה לענין אכילה אלא לענין שתיה, אבל לענין אכילה אינו הפסק אלא במים אחרונים או בשינה או בנמנום. ונראין דברי הראב"ד, במה שכתב שהשינה והנמנום הפסק. ויראה לי לדעת הר"ם, שההפסק נחלק לשתי ענינים האחד פסק מלאכול או מלשתות במקומו אסור לאכול ולשתות עד שיברך על מה שיאכל וישתה אבל אינו צריך לברך על מה שאכל ושתה. והשני עקר רגליו או נטל מים אחרונים אסור לאכול ולשתות כלל אפילו בברכת המוציא ובורא פרי הגפן עד שיברך ברכת המזון על מה שאכל ושתה. וכן כתב הר"ם בבאור בזה הלשון, תיכף לנטילת ידים ברכת המזון ולא יפסיק ביניהם לדבר אחר אפי' לשתות מים אחר שנטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון.
